תעוקת חזה

תעוקת חזה (אנגינה פקטוריס) הנה הביטוי הקליני להיצרות של כלי הדם המספקים דם ללב.

 

מה גורם לתעוקת החזה?

שילוב של עליה בשומנים בדם, סוכרת, עישון וגורמי סיכון נוספים גורם להצטברות של רובד טרשתי (פלאק) בדופן הפנימי של כלי הדם. התהליך הוא הדרגתי ויכול להימשך שנים עד להופעה סימפטומטית. הצטברות הרובד הטרשתי בכלי הדם גורמת להיצרותו ועל כן, זרימה של דם עשיר בחמצן בכלי הדם הפגוע פחותה מהרצוי. כאשר מופחתת זרימת הדם בכלי הדם המזינים את הלב (כלי הדם הקורונריים), יחוש החולה בכאב האופייני לתעוקת חזה.

הכאב הוא רק ביטוי למחלה של העורקים. המצב הופך להיות מסוכן ביותר כאשר אחד או כמה מכלי הדם המזינים את הלב נסתמים לחלוטין וגורמים לאוטם בשריר הלב, או כפי שהוא מכונה "התקף  לב".

 

תעוקת חזה יציבה ותעוקת חזה לא יציבה

אם התעוקה בחזה מופיעה רק בדרגת מאמץ גבוהה, תדורג המחלה בדרגת חומרה נמוכה, ומנגד, חולים אשר חשים במועקה בחזה גם בעת מנוחה זהו המצב החמור ביותר וחולים אלה נמצאים בדרגת סיכון גבוה מאוד לאוטם בשריר הלב.

כל עוד תחושת הכאב –התעוקה בחזה מתרחשת רק במאמץ פיזי, אך חולפת עם הפסקתו, ניתן להתייחס אליה כתעוקת חשה קבועה (תעוקת חזה יציבה). כאשר הכאב אינו פוחת גם במנוחה, תחשב התעוקה כבלתי קבועה (בלתי יציבה) והיא עלולה לרמז על חסימה כמעט מלאה של אחד העורקים ועל כן להתקף לב ההולך וקרב.

 

אפשר לטפל, אפשר לצמצם ואולי אפילו אפשר למנוע

ישנן דרכים רבות לטפל בתעוקת חזה; שינוי אורח חיים, טיפול תרופתי וטיפולים כירורגיים (סטנט וניתוח מעקפים).

מטרות הטיפול הן להפחית את חומרת הכאב הנגרם עקב התעוקה ולהקטין את הסיכון לחסימת העורק ולהתקף לב. בין התרופות השונות הניתנות במקרים של תעות חזה ניתן למנות אספירין, ניטראטים, חוסמי ביטא (Beta Blockers), סטטינים, חוסמי תעלות סידן (Calcium channel blockers) ומעכבי האנזים ACE (ACE inhibitors).

במקרים של תעוקה קלה, עשויים שינויים באורח החיים להספיק. במקרים החמורים יותר של תעוקת חזה בלתי יציבה עלולה אף להידרש התערבות מיידית.