איך מטפלים בחרדה?

הפרעות חרדה הן מבין הפרעות הנפש הנפוצות ביותר במבוגרים וילדים. מהם הטיפולים היעילים המסייעים בהתמודדות ומתי ניתן לשקול טיפול תרופתי?

 

הפרעות חרדה פוגעת במגוון של אוכלוסיות, גם בילדים וגם במבוגרים. חלק מהפרעות החרדה מאפשרות ניהול אורח חיים נורמטיבי וחלקן משבשות באופן כליל את חיי הסובלים מהם. על אף הימצאום של מגוון טיפולים יעילים, פחות משליש מהסובלים מחרדה פונים לקבלת עזרה מקצועית.

ישנם שני סוגי טיפול עיקריים: טיפול פסיכולוגי וטיפול תרופתי. לעיתים ניתן סוג אחד של טיפול ובמקרים אחרים משלבים בין שני סוגי הטיפול. הטיפול המיטבי תלוי בסוג החרדה ובמאפייני המטופל.

 

טיפול פסיכולוגי לחרדות

קיימות מספר אסכולות לטיפולים:

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT): בחלקו הטיפול הקוגניטבי עוזר בזיהוי דפוסי חשיבה טורדניים ומאיימים, והחלפתם בדפוסי חשיבה מעודדים והגיוניים. בחלקו ההתנהגותי, הטיפול מאפשר את פיתוחם של דפוסי התנהגות יעילים להתמודדות עם מצבים שנתפסו בעבר כמאיימים. טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא טיפול ממוקד, קצר מועד הנמשך לרוב בין 3 ל-6 חודשים.

טיפול פסיכודינמי: גישה פסיכולוגית זו מתייחסת לחרדה כאל תסמין המעיד על מצוקה נפשית עמוקה, הקשורה גם בנטייה אישיותית או שנובעת מאירועי חיים שונים, טראומתיים בחלקם.

טיפול פסיכודינמי בחרדה שואף לפיתוח מודעות והבנה של מקורות החרדה ושל הקשר בין אירועי העבר, הנטיות האישיות והופעתה. הבנת שורש החרדה מאפשר ליצור שינוי בגישה בהרגשה והתנהגות אחרת. טיפול זה נמשך בדרך כלל תקופה ארוכה.

 

מהו הטיפול התרופתי לחרדה?

הנחת היסוד של הטיפול התרופתי היא שנוצר חוסר איזון ביולוגי-כימי של המוליכים העצביים (נוירוטרנסמיטורים) במוח – חוסר איזון שניתן לתקנו באמצעות תרופות.  הטיפול התרופתי אינו פותר את שורש החרדה, אלא מקל על התסמינים שלה, ולכן, ברוב המקרים, הפסקת נטילת התרופות תשיב את  החרדות.

כיום נהוג להשתמש בתרופות נוגדות חרדה לטיפול בתסמינים של הפרעות חרדה. קבוצות התרופות הנפוצות ביותר הנרשמות להקלה על מצבי חרדה הן:

  • תרופות ממשפחת SSRI – תרופות המעלות את רמת המוליך העצבי סרטונין במוח.
  • תרופות ממשפחת SNRI – תרופות המשפיעות הן על המוליך העצבי סרטונין והן על המוליך העצבי נוראפינפרין במוח.

תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים- תרופות הרגעה המשמשות גם כמשרות שינה. בדרך כלל מומלץ להשתמש בהן  לזמן מוגבל בלבד או במצבים אקוטיים, כעזרה ראשונה.